כמה מילים על המחשבות שלנו והאופן בו אנו מתייחסים אליהן.

הפרעות החרדה השונות מתאפיינות לא פעם במחשבות מטרידות אשר צופות תרחישים שליליים שיקרו בעתיד. יתכן שמדובר במבוכה או חשש מהשפלה באירועים חברתיים (במקרה של חרדה חברתית) יתכן שמדובר בדאגה כללית תמידית שיקרה משהו רע (בחרדה מוכללת) ויתכן שמדובר בחשש מכך שדבר ספציפי כלשהו או מקום כלשהו יגרמו למשהו רע (לדוגמה בפוביה מכלבים או בקלאוסטרופוביה שגורמת לחשש מנסיעה במעלית לדוגמה).

בכל המקרים למחשבות שלנו תפקיד מרכזי בשימור החרדה שעמה אנו מתמודדים. אולם מהן המחשבות? מחשבות הן למעשה אמירות אשר מתנסחות כמשפטים שאנו אומרים לעצמנו בראש. משפטים כגון "אם אדבר עימו אז הוא יראה שאני מתרגש ואצחק עלי" או "יש סיכוי שהמעלית תתקע ולא אוכל לצאת החוצה". אם כן, מחשבות הן למעשה אמירות או משפטים, ומשפטים למעשה הם רצפים של מילים בעלי משמעות וניתן לכנות אותם "סיפורים". סיפורים אלה יכולים להיות נכונים לעיתים אז הם זוכים לשם - עובדה. הם גם יכולים להיות לא נכונים ואז אנו מכנים אותם שקר או פנטזיה וכו'.

הרבה מסיפורים אלה הם סיפורים אודות הדרך שבה אנו רואים את עצמנו ואת החיים ואז אנו מכנים אותם עמדות, ערכים, תכונות, עמדות ועוד ועוד. הרבה מסיפורים אלה הם גם סיפורים אודות הדרך בה אנו רוצים לחיות את חיינו ואז אנו מכנים אותם תוכניות, שאיפות, מטרות וכו'. בכל מקרה מדובר במילים ובמשפטים אשר עוברים לנו בראש.

לא פעם אנו עסוקים מאוד בשאלה האם סיפורים אלה או אמירות אלה הם נכונים או לא. האם המחשבה שהיתה לי שאם אכנס למעלית היא תתקע היא נכונה או שאינה נכונה. עם זאת אני רוצה להציע לכם דרך אחרת להתבונן על הדברים. במקום לבחון האם המחשבה היא נכונה או לא, אחת מהגישות העכשוויות והחדשניות ביותר בטיפול נפשי שנקראת ACT מציעה לנו לתפוס עמדה פרגמטית ביחס למחשבות שלנו ולבחון האם מחשבה מסוימת מועילה לנו להשגת הדברים שאותם אנו רוצים להשיג בחיים או לא.

עכשיו בטח תשאל/י - רגע מה זאת אומרת זה לא משנה אם המחשבה היא נכונה או לא, הרי זה לא רק הדרך שבה אני חושב אלא מה שקורה באמת. במידה ועולה עמדה כזו - נסו להתייחס את המחשבה כאל סיפור. לדוגמה: קורה משהו בעולם הפוליטי - ראש הממשלה נפגש עם נשיא ארה"ב. האם אותו סיפור יסופר בדיוק בכל העיתונים? האם ב"הארץ" יכתבו דברים זהים לדברים שיכתבו ב"ישראל היום"? סביר להניח שלא, מפני שקיימות דרכים רבות לתאר את האירוע שקרה ומפני שסביר להניח שאם לא היינו שם לא נדע לעולם בדיוק מה בדיוק קרה שם. עם זאת, ומבלי שאנו שמים לב, אנו נוטים להתייחס אל הכתבה שקראנו באחד מהעיתונים כתיאור אובייקטיבי של המציאות.

באותה צורה אנו נוטים לא פעם להתייחס אל המחשבות שלנו כאל תיאור מדויק של המציאות. כאילו אין מדובר במחשבה בלבד, אלא בדבר עצמו.

נסו לדוגמה לדמיין תפוז. דמיינו כיצד את לוקחים את התפוז, מתבוננים עליו, רואים את הצבע הכתום המבריק שלו ואז לקוחים סכין וחותכים אותו באמצע. ריח התפוז מתפשט ומעקצץ לכם מעט באף. לאחר מכן את לוקחים את אחד החצאים ומגישים אותו לפיכם ומלקקים עם הלשון את תוכו של התפוז. את מרגישים על הלשון את הטעם, את החמיצות שמשובת במתיקות, את הרעננות של התפוז.

מה קרה? האם שמתם לב שפתאום התחלתם לרייר? האם רחרחתם? אבל למעשה במציאות לא היה תפוז ולא היו לא ריח של תפוז ולא טעם של תפוז. עם זאת הגבנו כאילו התפוז היה שם ממש. מצב זה מכונה מצב של התמזגות עם המחשבה.

הניסוי עם התפוז מדמה מצב נעים של התמזגות עם המחשבה אולם מה אם המחשבה שלנו היא שאם נכנס למעלית היא תתקע ואז נחנק בה? קצת פחות נעים... עם זאת בשני מצבים אלה אנו מתמזגים עם המחשבות שלנו.

מה מאפיין מצבים אלה?
במצבים אלה המחשבות שלנו נראות כמציאות עצמה ולא כפרשנות של המציאות, ולכן אנחנו מאמינים למחשבות שלנו באופן מלא. אנחנו גם מתייחסים למחשבות בכבוד רב ומעניקים להן את היכולות לצוות עלינו להתנהג בצורה כזאת או אחרת והתנהגות זו לא תמיד עולה בקנה אחד עם הדברים שאנחנו באמת רוצים.

אז מה עושים?
דרך יעילה ופשוטה מאוד שמסייעת להתחיל להתייחס אל המחשבות כאל מה שהן ולא יותר מכך, היא הוספת המילים "יש לי מחשבה ש..." לפני המחשבה. במקום המחשבה "אני טיפש" נסו לומר "יש לי מחשבה שאני טיפש" במקום "אם אדבר מולם הם יצחקו עלי" נסו לומר לעצמכם "יש לי מחשבה שאם אדבר מולם יצחקו עלי". זוהי פרשנות מסוימת של מצב מסוים, רצף של מילים שנע לו בראשנו.
בדרך זו אנו מנטרלים חלק מהכוח של המחשבה - אנו מנטרלים את הניסיון של המחשבות שלנו להראות כאילו הן לא רק פרשנות של המציאות אלא המציאות עצמה.

תגובות

שם*
אימייל* (לא יופיע באתר)
דף הבית
תוכן התגובה